שמואל א, פרק כ״ה, פסוק מ״א

אביגיל נענית להצעת הנישואין של דוד בענווה ובהכרת הטוב, והפעולה שבה וַתָּקָם מסמלת התרוממות רוחנית מנישואיה לנבל אל מעמד של אשת מלך. היא משתחווה אַפַּיִם, כלומר על פניה, כאות הודיה לה' או מתוך כבוד לדוד שאותו היא מדמיינת ניצב מולה ממש. משום כך היא פונה לשליחים בלשון נוכח ואומרת הִנֵּה אֲמָתְךָ, כדי להדגיש שהכבוד מופנה לדוד עצמו ולא אליהם. לבסוף, היא מצהירה כי היא ראויה לכל היותר להיות לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי או להינשא לאחד מהם, ודרך נכונותה לקבל על עצמה תפקיד כה שפל מובנת הסכמתה השמחה להינשא לדוד.