שמואל א, פרק כ״ה, פסוק מ״א

תארו לעצמכם שאתם מקבלים הודעה כל כך מפתיעה ומכובדת, שאתם מרגישים שאתם פשוט לא ראויים לה. זה בדיוק מה שקרה לאביגיל כשהשליחים של דוד הגיעו והציעו לה להתחתן איתו. התגובה שלה מלאה בענווה ובתודה. קודם כל היא וַתָּקָם, כלומר קמה על רגליה. הקימה הזו מסמלת שהיא מתרוממת למעמד חדש וגבוה, מחיים עם נבל לחיים של אשת מלך. מיד לאחר מכן היא משתחווה אַפַּיִם, כלומר נופלת על פניה אל האדמה, כדי להודות לה׳ על הרחמים והטוב שעשה איתה. כשאביגיל עונה לשליחים, היא אומרת הִנֵּה אֲמָתְךָ. היא פונה אליהם כאילו דוד עצמו עומד מולה, כי היא מתייחסת לשליחים של דוד בדיוק כמו אל דוד עצמו, ואליו היא מכוונת את כל הכבוד. מרוב צניעות, היא מוסיפה שהיא מוכנה להיות לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי. היא בעצם מציגה את עצמה כמי שלא ראויה בכלל להיות אשתו, אלא לכל היותר משרתת פשוטה של העבדים שלו. מתוך המילים הענוות האלה, ברור לגמרי שהיא מסכימה בשמחה גדולה להצעת הנישואין.