תארו לעצמכם שיש לכם שכן עשיר במיוחד שעורך חגיגה ענקית עם המון אוכל. האם לא הייתם מצפים שהוא יגיד תודה למי שעזר לו ושמר על הרכוש שלו? באותו זמן שבו כל עם ישראל היה עצוב והתאבל על מותו של שמואל הנביא, איש אחד תכנן חגיגה גדולה. האיש התגורר בעיר מָעוֹן, אך וּמַעֲשֵׂהוּ, כלומר העבודה שלו, העדרים והרכוש שלו, היו ממוקמים בעיר אחרת שנקראת כַרְמֶל.
בגלל שהעדרים היו כל כך רחוקים מהבית שלו, האיש לא יכול היה להגן עליהם בעצמו מפני חיות רעות ושודדים. בדיוק שם, באותו אזור, הסתתרו דוד והאנשים שלו, והם אלו ששמרו על העדרים כמו חומת מגן. בגלל שהאיש גר כל כך קרוב, הוא בטוח הכיר את דוד וידע על העזרה שלו, ולכן דוד הרגיש שזה הוגן וצודק לבקש קצת אוכל בתמורה לשמירה המסורה.
האיש הזה היה גָּדוֹל מְאֹד, שזה אומר שהוא היה עשיר מופלג. היו לו המון צֹאן, וכאן הכוונה היא לכבשים שמגדלים במיוחד כדי לגזור את הצמר שלהן. בגלל העושר העצום שלו, לתת קצת אוכל לדוד ולאנשיו היה צריך להיות עניין פשוט מאוד בשבילו.
כל זה קרה בזמן של וַיְהִי בִּגְזֹז, שזו עונת גזיזת הצמר. בימים ההם, עונת הגז הייתה זמן של חג שבו נהגו לערוך משתה גדול עם שפע של אוכל לפועלים. בגלל התזמון הזה, דוד ידע שלא יכול להיות שהאיש יגיד שאין לו אוכל מוכן. אבל מעבר לכך, העובדה שהאיש עשה חגיגה כל כך גדולה ושמחה בדיוק בזמן שכל העם היה עצוב על שמואל, מראה לנו שהוא חשב רק על עצמו והיה לגמרי מנותק מהצער של כולם.