תארו לעצמכם שאתם צריכים לבקש טובה ממישהו. איך תפנו אליו? בטח תנסו להיות כמה שיותר מנומסים ולהסביר בצורה יפה למה כדאי לו לעזור לכם. כך בדיוק עושים האנשים של דוד כשהם פונים לנבל. הם מבקשים ממנו סיוע ואוכל, אבל עושים את זה בדרך חכמה ומכובדת. קודם כל, הם מציעים לו לבדוק אותם ומבקשים שאל את נעריך ויגידו לך. כלומר, פנה אל הרועים שלך, והם יאשרו לך שהדברים שלנו נכונים וששמרנו עליהם היטב. בזכות העדות החיובית הזו, הם מקווים לקבל יחס טוב, ולכן הם אומרים וימצאו הנערים חן בעיניך.
כדי לשכנע את נבל, הם מזכירים לו את התזמון המיוחד של הפגישה: כי על יום טוב בנו. המילה "בנו" נכתבת כאן חסרה, אבל קוראים אותה כאילו כתוב "באנו". "יום טוב" הוא יום של חג, יום גזיזת הצאן שבו נהגו לערוך משתה גדול ושמח. האנשים של דוד מזכירים את החג הזה משתי סיבות: גם כי ביום שמח אנשים מרגישים נדיבים יותר ורוצים לעזור, וגם כי נבל כבר הכין שפע של אוכל לכבוד החגיגה, כך שלא יצטרך להוציא כסף מיוחד כדי לתת להם.
בסוף דבריהם, הם מגיעים לבקשה עצמה ואומרים: תנה נא את אשר תמצא ידך. הם לא דורשים כמות מסוימת של אוכל, אלא מבקשים שיעניק להם מזון כפי יכולתו ונדבת לבו, מעט או הרבה, כתודה על כך ששמרו על הרועים שלו. כדי לסיים בצורה הכי מנומסת וענווה שאפשר, הם קוראים לעצמם לעבדיך.