קרה לכם פעם שהתעוררתם בבוקר וגיליתם שמשהו דרמטי כמעט קרה לכם בלי ששמתם לב? הבוקר עולה, ונבל מתעורר מהמשתה הגדול שעשה. המילים בְּצֵאת הַיַּיִן מתארות את הרגע שבו השפעת היין חלפה לחלוטין, ונבל כבר לא היה שיכור. בדיוק אז, אשתו מספרת לו על הסכנה העצומה שהוא היה בה. היא מגלה לו שדוד ואנשיו התכוננו לבוא אליהם, ולנבל לא היה שום כוח שיכול היה להגן עליו.
כאשר נבל שומע את הדברים, קורה לו משהו מדהים. המילים וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן לא אומרות שהוא מת באותו רגע, אלא זו דרך להמחיש פחד וזעזוע עמוק מאוד. מרוב חרדה מהסכנה שריחפה מעליו, וגם מתוך צער על המתנה היקרה והגדולה שאשתו נתנה לדוד כדי להציל אותם, נבל פשוט קפא. ההלם היה כל כך גדול עד שהגוף שלו השתתק מרוב אימה, חושיו הפסיקו לפעול, והוא נשאר במקום מבלי יכולת לזוז או לדבר, ממש כאילו הפך לאבן דוממת.