קרה לכם פעם שהייתם ממש כועסים וכמעט עשיתם משהו שתתחרטו עליו, ופתאום מישהו עצר אתכם ברגע האחרון והציל את המצב? דוד הרגיש הקלה עצומה בדיוק בגלל דבר כזה. הוא מבין כמה קרוב הוא היה לעשות טעות חמורה ולפגוע באנשים, והוא נשבע כדי להראות עד כמה הוא מודה על כך שעצרו אותו. דוד מתחיל במילה ואולם, שפירושה אבל באמת או אכן, ונשבע באומרו חי ה'. הוא מסביר שה' שמר עליו ומנע ממנו מהרע אתך כלומר, מלעשות רע לאביגיל, למשפחתה ולרכוש שלה.
דוד מבהיר שה' עצר אותו לא בגלל שלנבל הגיע להינצל, אלא אך ורק בזכותה של אביגיל. אם היא לא הייתה מתערבת, דוד היה פוגע בכולם, גם בטובים וגם ברעים. הוא אומר לה לולי, שפירושו אם לא, ומסביר שאם היא לא הייתה ממהרת לבוא לקראתו, הסוף של אנשי נבל היה רע מאוד. דוד משתמש בביטוי כי אם נותר כדי להדגיש את השבועה שלו, ואומר שאם הוא היה משאיר מישהו מאנשי נבל בחיים עד הבוקר אילולא היא עצרה אותו, הוא עצמו היה מקבל על כך עונש.
אביגיל פעלה במהירות עצומה כדי להציל את המצב, והזריזות הזו מודגשת במילה ותבאתי. המילה הזו כתובה בצורה מיוחדת מאוד שמשלבת גם עבר וגם עתיד ביחד. הכתיבה הכפולה והמיוחדת הזו לא הופיעה במקרה, אלא נועדה להראות לנו ולהדגיש עד כמה אביגיל הרגישה שזה דחוף ומיהרה בכל הכוח כדי לעצור את דוד בזמן.