יצא לכם פעם שמישהו עצר אתכם רגע לפני שעשיתם טעות גדולה, ואחרי שנרגעתם הרגשתם צורך להגיד תודה מכל הלב? זה בדיוק מה שמרגיש דוד. אחרי שהוא שומע את הדברים החכמים של אביגיל, הוא מבין מיד שהיא צודקת. הוא מבין שהפגישה הזו לא קרתה סתם כך, אלא שה׳ בעצמו השגיח עליו ודאג לעצור אותו מלעשות מעשה חמור. דוד לא רק מודה לאביגיל, אלא קודם כל מודה לה׳. כשהוא אומר לה את המילים אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ, הוא בעצם מתכוון שה׳ הוא זה שנתן לה את הרעיון בלב לצאת לקראתו. דוד מסכים עם אביגיל ושמח על כך שזו הייתה הדרך של ה׳ לשמור עליו ולהציל אותו.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק ל״ב
וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖ד לַאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֧ר שְׁלָחֵ֛ךְ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לִקְרָאתִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.