לאחר ששמע את דבריה החכמים, דוד מכיר בהשגחה הפרטית שמנעה ממנו לשפוך דם ומודה לה'. באומרו אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ, דוד מאשר שה' הוא שנתן בלבה את היוזמה לצאת לקראתו כדי לעצור אותו מלהרוג את נבל. אף על פי כן, הכתוב פונה לַאֲבִיגַל בכתיב חסר וללא האות יו"ד, כדי לרמז על פגם מוסרי בהתנהגותה כאשר רמזה לדוד קודם לכן על קשר עתידי ביניהם בעודה אשת איש.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק ל״ב
וַיֹּ֥אמֶר דָּוִ֖ד לַאֲבִיגַ֑ל בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֧ר שְׁלָחֵ֛ךְ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לִקְרָאתִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.