תארו לעצמכם שקניתם משהו ממש יקר וחשוב, איך תוודאו שכולם יידעו שהוא שלכם ושהמסמכים שמוכיחים זאת יישמרו היטב? לאחר שירמיהו סיים לכתוב ולחתום על שטר הקנייה של השדה, הוא רצה לתת למעמד הזה תוקף חוקי ורשמי שיישמר לאורך שנים. לכן הוא לוקח אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה, שזהו שטר המכירה החשוב. למרות שמוזכר כאן רק ספר אחד, הכוונה היא לשני השטרות שהוכנו קודם לכן, השטר החתום והשטר הפתוח. ירמיהו מוסר אותם למשמרת בטוחה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שהיה הסופר והעוזר האישי שלו. הבחירה בברוך לא הייתה סתמית, ירמיהו ידע שברוך עתיד לחיות עוד שנים ארוכות, אפילו עד התקופה שבה העם יחזור מהגלות בבבל, ואז הוא יוכל למסור את שטרות הבעלות ליורשים של ירמיהו. אולי שמתם לב שירמיהו מזכיר את המוכר במילים חֲנַמְאֵל דֹּדִי, למרות שקודם לכן למדנו שחנמאל היה בכלל בן דודו. הסיבה לכך פשוטה, בתנ"ך לפעמים קוראים לבן דוד במילה דוד, ממש כפי שאברהם קרא לאחיינו לוט אחיו. כל האירוע החשוב הזה לא התרחש בסתר, אלא בחוץ וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים, שהם האנשים שחתמו את שמם על השטר כדי להפוך אותו לחוקי. המעמד כולו קרה במקביל גם לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים, בני יהודה שהיו במקום, וכך כולם ראו יחד את קניית השדה.
ירמיהו, פרק ל״ב, פסוק י״ב
וָאֶתֵּ֞ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל־בָּר֣וּךְ בֶּן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙ חֲנַמְאֵ֣ל דֹּדִ֔י וּלְעֵינֵי֙ הָֽעֵדִ֔ים הַכֹּתְבִ֖ים בְּסֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה לְעֵינֵי֙ כׇּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.