ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק א׳

הנבואה לְמוֹאָב נפתחת ביללת הוֹי על חורבן האומה, ומדגישה כי ה' מעניש אותם כאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כנקמה על שהצירו לישראל וביזו את התורה בתגובה לאיסור עליהם לבוא בקהל ה'. ערי מואב ייפלו בזו אחר זו בידי האויב, ובראשן העיר נְבוֹ אשר שֻׁדָּדָה ונהרסה. העיר המבוצרת קִרְיָתַיִם, שנקראה כך ככל הנראה בשל שני מגדליה, נִלְכְּדָה והֹבִישָׁה, שכן כיבושה גרם לה כלימה ואכזבה עזה לאחר שביטחונה קרס. גם העיר הַמִּשְׂגָּב, ששימשה כמקום מבטחים גבוה ומוגן, תיפול וָחָתָּה, כלומר תישבר לחלוטין ותשקע בפחד ובהרס מוחלט.