ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק י״ג

העם המואבי עתיד לחוות אכזבה עמוקה מאלוהיו הלאומי, וכך וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כאשר יגלה שאין באליל כוח להצילו בעת צרה. מפח נפש זה מושווה לבושה ההיסטורית של ממלכת ישראל, כַּֽאֲשֶׁר־בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל, כשגלו מארצם והבינו כי עגל הזהב שהקימו בעיר בית אל היה חסר ממש. שתי האומות סמכו על אלוהי שקר שיהיו מקור ההגנה ומִבְטֶחָם, ולבסוף נחלו אכזבה. ההשוואה מבהירה גם כי הצלחת מואב בעבר להרע לישראל לא נבעה מכוחו של כמוש, אלא הייתה תוצאה ישירה של עוון ישראל שבטחו בעגל.