הנביא פונה אל בני מואב בקריאת אזהרה דחופה לנוכח החורבן המתקרב. הוא מאיץ בהם לנטוש את מקומם ואת רכושם, ולהעדיף את הישרדותם הפיזית על פני נכסיהם החומריים, גם במחיר של חיי שממה ועוני.
בקריאה נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם, הנביא מייעץ למואבים שלא לנסות להילחם באויב, אלא לברוח כדי להציל את חייהם [מלבי"ם]. מאחורי קריאה זו עומדת הבנה עמוקה של טבע האדם: פעמים רבות אנשים נמנעים מלברוח מסכנה מתוך רצון לגונן על ממונם, ובסופו של דבר מאבדים גם את העושר וגם את חייהם. לכן, ההוראה היא לעזוב את כל הרכוש מאחור ולהתמקד בהצלת הנפש בלבד [מצודת דוד, אברבנאל].
המשך הפסוק, וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר, מתאר את תוצאות הבריחה, כאשר הפרשנים נחלקים לגבי משמעות המילה כַּעֲרוֹעֵר ולגבי מי או מה שיהפוך להיות כמוהו.
חלק מהמפרשים מסבירים כי התיאור מוסב על האנשים הבורחים עצמם, שיגיעו למצב של חוסר כל, אך מוטב להם לחיות בחוסר מאשר לאבד את חייהם [מצודת דוד, רד"ק]. לעומתם, אחרים סבורים כי התיאור מכוון כלפי ערי מואב שיינטשו וייהפכו לשממה מוחלטת [רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
באשר למשמעות המילה כַּעֲרוֹעֵר, קיימות שתי גישות מרכזיות המשלימות זו את זו:
הגישה הראשונה מפרשת כי מדובר בשם של עץ הגדל בארץ ציה ומדבר. לפי פירוש זה, הדימוי לעץ יבש שחסר כל לחלוחית ממחיש את העזובה, הבדידות והמחסור הקיצוני [מנחם הובא ברש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
הגישה השנייה רואה במילה התייחסות למקום גיאוגרפי או למבנה. לפי דעה אחת, הכוונה היא לעיר המואבית ערוער, שהייתה ממוקמת באזור מדברי ומבודד ממקומות יישוב אחרים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. דעה נוספת גורסת כי מדובר במגדל בודד העומד בלב המדבר, שאין סביבו יישוב קבע אלא רק נוודי אוהלים, ולכן הוא נראה כמו חורבה עזובה [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
ישנם פרשנים המציינים כי השימוש במילה כַּעֲרוֹעֵר אינו מקרי, והוא משלב בתוכו את שתי המשמעויות גם יחד: הוא מכוון לעיר המדברית ערוער, אך בו זמנית רומז לדימוי של העץ הבודד בערבה, ובכך יוצר תמונה כפולה וחזקה של חורבן ושממה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].