חורבנה של מואב יהיה מוחלט וגלוי לעין כול, וידון את האומה לשבר שאין לו תקנה. הבכי והאבל לא ייעשו בסתר, אלא על כל גגות מואב וברחובותיה. ההספדים ייערכו במקומות פומביים וגלויים כמו הגגות, כדי שכולם יראו אותם, וכן ברחובות העיר [רד"ק], ובכל המקומות הללו יישמע קול בכי והקינה תקיף את הכול (כולה מספד) [מצודת דוד].
הסיבה לאבל הכבד היא כי שברתי את מואב. ה׳ ישבור את מואב לרסיסים, ומכיוון שמדובר בארץ קטנה, משמעות השבר היא שהיא לעולם לא תשוב להיות מדינה של ממש [ביאור שטיינזלץ]. מצבה של האומה מתואר ככלי אין חפץ בו. המילה חפץ מציינת צורך ושימוש [מצודת ציון], והדימוי ממחיש כי מואב תהפוך לכלי שבור שאין בו שום תועלת או צורך, ולכן הוא מושלך ונעזב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].