חורבנה של מואב מתקרב במהירות, והיא עתידה להיעקר ממקומה ולצאת לגלות מוחלטת שתותיר את עריה שוממות.
הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת הביטוי תְּנוּ־צִיץ לְמוֹאָב והקשרו למילים כִּי נָצֹא תֵּצֵא. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה צִיץ משמעותה כנף, שכן היא מתארת דבר הבולט ויוצא מתוך הגוף. לפי פירוש זה, המילה נָצֹא נגזרת מהמילה נוצה, והפסוק משתמש במליצה ציורית: תנו למואב כנפיים כדי שתוכל לעוף ולהימלט בחפזון ובבהלה אל הגולה.
גישה נוספת, הנשענת על התרגום לארמית, מפרשת את המילה צִיץ מלשון כתר או נזר מלכותי, בדומה לציץ הזהב. לפי כיוון זה, הקריאה היא להסיר ולהעביר את כתרה של מואב ולבטל את שלטונה, שכן היא נידונה להרס ולגלות [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. זווית שלישית קושרת את הביטויים לעולם הצומח, ומסבירה כי צִיץ קשור לפריחה וללבלוב. לפי זה, המילה נָצֹא מאותו שורש מתארת יציאה החוצה, בדומה לציץ הבוקע ויוצא מתוך הענף [מלבי"ם].
סופו של תהליך זה מתואר במילים וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן, המדגישות את התוצאה הטראגית של הגלות המהירה: ערי מואב ייוותרו בחורבנן, ריקות לחלוטין מאדם, מאחר שלא יישאר בהן אף תושב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].