חורבנה של מואב מתקרב במהירות והיא עתידה לצאת לגלות מוחלטת בבהלה. הכתוב קורא באופן ציורי תְּנוּ־צִיץ לְמוֹאָב, כלומר העניקו לה כנפיים כדי שתוכל לעוף ולהימלט, כִּי נָצֹא תֵּצֵא בתעופה מהירה של נוצות. לחלופין, המילה צִיץ מתפרשת ככתר מלכות שיש להסיר כדי לבטל את שלטונה, או כמונח מעולם הצומח המתאר עקירה ויציאה החוצה בדומה לפרח הבוקע מן הענף. התוצאה של גלות זו היא שוְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה, והן ייוותרו הרוסות וריקות לחלוטין מאדם, מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן.
ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק ט׳
תְּנוּ־צִ֣יץ לְמוֹאָ֔ב כִּ֥י נָצֹ֖א תֵּצֵ֑א וְעָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב בָּהֵֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.