נבואה זו מציירת תמונה דרמטית של חרדה וציפייה דרוכה לקראת הבשורות המרות של המלחמה. תושבי עיר מבודדת, שטרם נפגעה מהאויב, נקראים לצאת אל הדרכים ולתשאל את הפליטים המגיעים משדה הקרב אודות גורל אומתם.
הנביא פונה אל יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר, שהיא עיר במואב [מצודת ציון]. ייחודה של ערוער הוא במיקומה הגיאוגרפי המבודד בקצה המדבר, הרחק מאזור הלחימה המרכזי, ולכן ההרס טרם הגיע אליה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. משום כך, נאמר לה אֶל־דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי. המילה אֶל משמעותה כאן "על" [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. תושבי העיר נקראים לעמוד על אם הדרך, להביט ולהמתין [מצודת ציון] לפליטים המגיעים משאר ערי מואב, שאליהן פלש האויב בראשונה [רד"ק, אברבנאל].
כאשר יגיעו הפליטים, הציווי הוא שַׁאֲלִי־נָס וְנִמְלָטָה. רוב הפרשנים מסכימים כי השימוש בלשון זכר (נָס) ונקבה (נִמְלָטָה) בא להורות שיש לשאול את כל הניצולים, בין אם מדובר באיש או באשה. המילה וְנִמְלָטָה מתפרשת כפועל בלשון עבר, כלומר "ואת זו אשר נמלטה" [רד"ק]. בנוסף, יש המוצאים הבדל מהותי בין המונחים: בעוד שהגבר הלוחם נס מתוך שדה המלחמה עצמו, האישה, שאינה נושאת נשק, פשוט נמלטת על נפשה [מלבי"ם]. רובד סמלי נוסף מציע כי בנבואות רבות הזכר מייצג את העם כולו, ואילו הנקבה מייצגת את כנסיית האומה [אברבנאל].
השאלה שעל אנשי ערוער להפנות אל הניצולים היא אִמְרִי מַה־נִּהְיָתָה. עליהם לברר איזו רעה התרחשה במלחמה, והאם נותר שריד כלשהו מן ההשחתה [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. התשובה לשאלה זו היא שתביא את הבשורה המרה על נפילת מואב ותעורר את זעקת השבר של העם [מלבי"ם].