ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק כ׳

הפליטים הבורחים משיבים ומביאים עמם את הבשורות המרות על נפילתה של מואב. הוביש מואב, עיר הבירה והמקום המרכזי של האומה מתמלאת בושה, וזאת כי חתה, משום שהיא נשברה לחלוטין. הפרשנים מסכימים כי תחושת הבושה הקשה היא תוצאה ישירה של שבר זה. בשל החורבן נשמעת הקריאה הילילו וזעקו, קריאה לבכי מר ולזעקת שבר. על פי מסורת הכתיב והקרי, מילים אלו נכתבו בלשון נקבה יחיד, הלילי וזעקי, אך נקראות בלשון רבים [מנחת שי]. את הבשורה הקשה על כך שארץ מואב נשדדה, יש להפיץ ולהשמיע בקצוות הארץ: הגידו בארנון. ארנון הוא הנחל העומד בגבול מואב, והקריאה להכריז על החורבן דווקא שם נובעת מכך שהאויב המחריב פלש מן הגבול הנגדי [רד"ק].