ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק ל׳

ה' מצהיר על היכרותו המעמיקה עם צפונות לבו של האויב המואבי, וחושף את הפער העצום בין גאוותו ודיבוריו הרהביים לבין יכולותיו ומעשיו בפועל.

המילה עֶבְרָתוֹ מתפרשת כזעם, כעס ויהירות משחיתה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים נחלקו לגבי מושא זעם זה: יש הסבורים כי מדובר בכעס המופנה כלפי הגויים השכנים, שנובע מתוך גאווה מופרזת וללא כל סיבה מוצדקת [רד"ק, מצודת דוד]. לעומתם, גישה אחרת ממקדת את הזעם באופן ספציפי בשנאה ובכעס של מואב כלפי עם ישראל [רש"י, מלבי"ם]. בהמשך לכך, המילים וְלֹא־כֵן מצביעות על כך ששנאה זו אינה מבוססת על אמת ומשפט [רש"י], או לחלופין, מבהירות שזעמו ותוכניותיו להשמיד לא יתממשו, משום שאין בידו הכוח לבצען [מצודת דוד].

לגבי המילה בַּדָּיו, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בדברי כזב, בדיות, שקרים ומחשבות גאווה שהאויב בודה מלבו ומגזם בהם [מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פירוש ייחודי מזהה את המילה עם גיבוריו ואנשי חילו של מואב [רש"י].

הסיומת לֹא־כֵן עָשׂוּ מתבארת בהתאם לשתי הגישות הללו. לפי הגישה המרכזית, הכוונה היא שדברי הכזב וההתרברבות של מואב לא התקיימו בפועל, ואין בהם ממש, שכן הישגיו האמיתיים לא תאמו את גאוותו [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, לפי הגישה המזהה את בַּדָּיו כגיבורי מואב, המשמעות היא שאותם גיבורים לא נהגו כראוי ולא השיבו גמול הוגן לזרעו של אברהם, למרות שאברהם נלחם והציל בעבר את לוט, אביהם של עמון ומואב [רש"י]. ברוח דומה לביקורת המוסרית על התנהלותם, יש המציינים כי מעשיהם של שרי מואב פשוט לא היו תקינים או כשרים [רד"ק בשם תרגום יונתן].