בצד התוכחה הקשה ותיאור הפורענות, הנבואה חושפת רגישות עמוקה לייסורים העתידים לבוא על העם המואבי. לאחר שגאוותם העצומה הושפלה [מצודת דוד] והם נופלים חללים בידי האויב [מלבי"ם], בוקעת זעקת שבר על האסון הכולל.
בביאור המילים עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל וכן וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק, עולה השאלה מי הוא המיילל. גישה אחת מפרשת כי הנביא עצמו מבטא את צערו וזועק על חורבנה של מואב כולה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הבדל מעניין קיים בין נבואה זו לנבואת ישעיהו על מואב: בעוד שאצל ישעיהו מואב מייללת על עצמה משום שהיא אשמה בכך שלא ברחה, ירמיהו מיילל עליהם משום שה' מנע מהם לברוח, ולכן הנביא מצר ובוכה על אובדנם [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי הנביא שם את המילים בפי העם המואבי, ומדבר בלשונם כדי לתאר כיצד הם עצמם יילילו על מפלתם [רד"ק, מצודת דוד].
הקינה ממשיכה ומכוונת אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ, כאשר המילה אֶל משמעותה כאן היא "על" [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי קִיר־חֶרֶשׂ היא עיר מרכזית וחשובה בארץ מואב, המוכרת במקומות אחרים גם כ"קיר חרשת", ומתורגמת ככרך המבוצר והחזק של העם המואבי [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה יֶהְגֶּה, קיימות שתי דרכים מרכזיות להבנתה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת קול של המיה, גניחה וצפצוף הדומה להמיית יונים. היא מתארת את הלב ההומה וגונח מתוך כאב ויגון על תושבי העיר, והתרגום אף מפרש זאת כביטוי של צער עמוק [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת גוזרת את המילה מלשון הוצאה והרחקה. לפי פירוש זה, המשמעות היא שכל פצועי המלחמה והחולים יוצאו ויפונו אל העיר קיר חרש, שתשמש כמעין מוקד אליו יובאו כלל הנשברים והנפגעים של מואב [מלבי"ם].