ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק ל״א

קרה לכם פעם שהרגשתם צער עמוק כשראיתם מישהו אחר נמצא בצרה גדולה? העם המואבי היה פעם עם גאה מאוד, אבל עכשיו הוא מפסיד במלחמה וחווה שבר גדול. כשהנביא רואה את המצב הקשה שלהם, הוא לא נשאר אדיש. הוא אומר עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל וגם וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק, כלומר הוא ממש צועק ובוכה מתוך עצב על מה שקורה לכל ארץ מואב. הוא ממשיך לבכות גם אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ. המילה אֶל כאן היא בעצם כמו המילה 'על', והכוונה היא שהוא בוכה על האנשים שגרים בקִיר־חֶרֶשׂ, שהייתה עיר מרכזית, מבוצרת וחשובה מאוד במואב. מרוב כאב על תושבי העיר, הלב שלו יֶהְגֶּה, כלומר משמיע קול חלש ועצוב של גניחה, ממש כמו קול ההמיה של יונה, כי קשה לו מאוד לראות את הצער שלהם.