קולות השבר של חורבן מואב מהדהדים למרחקים וחוצים את הארץ לאורכה ולרוחבה, תוך שהם פוגעים במוקדי הכוח והשפע של האומה. זעקת השבר מתחילה בחשבון, העיר הראשונה שבה היכה האויב [מלבי"ם], ומשם נָתְנוּ קוֹלָם בעוצמה כה רבה עד שההד נשמע הרחק בערים אלעלה ויהץ. מסלול דומה של זעקה מהדהד גם מִצֹּעַר עַד־חֹרֹנַיִם [מצודת דוד, שטיינזלץ], שכן מדובר בערים הנכבדות, היקרות והמשובחות ביותר בממלכת מואב [אברבנאל].
במוקד הקינה עומד הביטוי עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה, שמשמעותו הלשונית היא "עגלה", כאשר האות תי"ו מחליפה את האות הֵ"א [רד"ק]. הפרשנים נחלקו לגבי פשרו של דימוי זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במטפורה למואב עצמה, המתוארת כמדינה גברתנית וחשובה המדומה לעגלה משובחת בת שלוש שנים, או לעגל שלישי לבטן, הנחשב למובחר ולטוב ביותר [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המזהים ביטוי זה כשם של מקום ספציפי [שטיינזלץ], או ככינוי ל"מעגל הגיבורים" והשלישים של מואב, שהם אלו שזועקים מרה בכל המקומות הללו [מלבי"ם]. גישה ייחודית ושונה לחלוטין מציעה כי הביטוי כלל אינו מתייחס למקום או לבהמה, אלא מתאר את עוצמת הקינה עצמה – זעקה "משולשת" וגדולה במיוחד על מחוזותיה היקרים של מואב [אברבנאל].
הפסוק נחתם בתיאור חורבנם של מֵי נִמְרִים, נחל או אזור במואב [רד"ק, שטיינזלץ] שהיווה מוקד של סחר ואוניות [מלבי"ם] ונחשב לחבל הארץ הנחמד והנחשק ביותר בעיני המואבים [אברבנאל]. אזור זה, שכל שבחו היה במרעה שמן ודשן, עתיד להיות לִמְשַׁמּוֹת. מימיו ייחרבו, המרעה והירק יכלו, והמקום יוותר שומם לחלוטין מיושביו, שייהרגו או יברחו מפני האויב [מצודת דוד, רד"ק].