ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק ל״א

לאחר שגאוות מואב מושפלת והם נופלים חללים בידי האויב, בוקעת זעקת שבר על האסון. הקריאה עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל וכן וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק מבטאת את צערו של הנביא הבוכה על כך שה' מנע מהם לברוח, או לחלופין נאמרת מפי הנביא בלשון העם המואבי המיילל על מפלתו. הקינה מכוונת אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ, כלומר על תושבי העיר המרכזית והמבוצרת של מואב. על אנשים אלו הלב יֶהְגֶּה, כלומר יגנח ויהמה מתוך כאב, אך ייתכן שמשמעות המילה היא הוצאה, כך שפצועי המלחמה יפונו וירוכזו בעיר זו.