ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק מ״ה

פליטי מואב המותשים עוצרים לחפש מחסה והגנה בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן, משום שאפס כוחם להמשיך לנוס או בשל עוצמתו של האויב הרודף שמאלץ אותם לעצור מִכֹּחַ נָסִים. תקוותם להצלה בעיר המבצר נכזבת, כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן, שכן האויב הפולש יוצא כמו אש מתוך העיר, הנקראת גם על שם שליטה ההיסטורי סיחון, כדי להשמידם. הלהבה מתפשטת וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקָדְקֹד, כדימוי לשרפה המכלה את העם כולו מהקצה ועד לראש, ובפרט את מנהיגיו ואציליו. חורבן זה נופל על בְּנֵי שָׁאוֹן, כינוי לבני מואב המתאפיינים בדיבורים יהירים וגאים או בהמולה הרועשת של עריהם הגדולות.