ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק כ״ט

אומות העולם מעידות כי שָׁמַעְנוּ על גְאוֹן־מוֹאָב, עם התופס את עצמו כחשוב וגֵּאֶה מְאֹד. גאווה זו בלטה במיוחד בתקופות של שלווה, והיא שמנעה מאנשי מואב לברוח ולהינצל מסכנת החורבן, שכן הם חיו באשליה שהאויב לעולם לא יוכל לנצחם. ריבוי הלשונות נועד להעצים את מידת ההתנשאות, ומתאר תהליך שלם: גׇּבְהוֹ הפיזי או המעמדי של העם הוליד את וּגְאוֹנוֹ המבוסס על יתרון אמיתי, אך משם התפתחה וְגַאֲוָתוֹ שהיא תחושת עליונות פנימית ומדומה בלבד, אשר הביאה בסופו של דבר אל וְרֻם לִבּוֹ.