ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק ל׳

ה' מצהיר על היכרותו המעמיקה עם צפונות לבו של מואב, וחושף את עֶבְרָתוֹ, שהיא זעמו, כעסו ויהירותו המשחיתה כלפי העמים השכנים או כלפי עם ישראל. זעם זה הוא וְלֹא־כֵן, שכן הוא אינו מבוסס על אמת וצדק, ותוכניות ההשמדה של מואב לא יתממשו משום שאין בידו הכוח לבצען. הפער בין הדיבורים למעשים ניכר גם ביחס אל בַּדָּיו, שהם דברי הכזב וההתרברבות שהוא בודה מלבו, אשר לֹא־כֵן עָשׂוּ ולא באו לידי ביטוי בהישגים אמיתיים. במובן נוסף, מילים אלו מכוונות לגיבורי מואב ושריו אשר לֹא־כֵן עָשׂוּ, שכן מעשיהם היו פסולים והם נהגו בכפיות טובה כלפי זרעו של אברהם, שהציל בעבר את לוט אביהם.