תושבי מואב נמלטים בייאוש אל מקום המסתור ההררי והגבוה, מַעֲלֵה הַלֻּחִית. בעת הטיפוס הם מגביהים את קולם ומוסיפים בכי על בכי, כך שבִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי. הסיבה למנוסה זו היא הטבח המתרחש למטה בעמק, באזור בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם. שם הצָרֵי, שהם האויבים או הצרות, מחוללים הרס רב באוכלוסייה. בעקבות ההרג נשמעת משם צַעֲקַת שֶׁבֶר מרה, והיא שגורמת לניצולים לברוח אל ההרים.
ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק ה׳
כִּ֚י מַעֲלֵ֣ה (הלחות) [הַלֻּחִ֔ית] בִּבְכִ֖י יַעֲלֶה־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַעֲקַת־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.