ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק ל״ו

קינה עמוקה נשמעת על חורבן האומה, כאשר הנביא מביע את צערו על האויב המוכה או מדבר בשמם של המואבים המבכים את אסונם. הדובר מתאר כי לִבִּי לְמוֹאָב בוכה בקול המדמה נגינת כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה על הלוחמים שהוכו בקרב, וכך גם וְלִבִּי אֶל־אַנְשֵׁי קִיר־חֶרֶשׂ כואב על החולים והפצועים ששכבו שם. בסיום הדברים נאמר עַל־כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ, כלומר כל יתרון העושר וההון הרב שהעם קיבץ ואסף ירד לטמיון, ויש המסבירים כי אובדן זה בא עליהם בגלל גאוותם ויהירותם.