ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק כ״ז

האויב הפך את חורבנו של עם ישראל למושא קבוע של לעג, ולכן נשאל באופן רטורי וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל, שכן כשם שעשה את ישראל לשחוק כך עתיד הוא להפוך לשחוק בעצמו. התהייה אִם בְּגַנָּבִים נִמְצָא מדגישה את עוצמת ההשפלה, שהרי ישראל לא נתפסו כחבורת גנבים שנוהגים להריע להם בבוז, ובכל זאת זכו לשמחה לאיד. התנהגות זו מתוארת במילים כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד, שכן בכל פעם שהשמעת דברי גנאי על גלותם, היית מניד את ראשך ומתנועע מרוב צחוק. בשל זלזול זה ייענש האויב בטלטול ובגלות, וכך יתנודד ויאבד את מקומו שלו.