יצא לכם פעם להרגיש כל כך חזקים וחשובים, עד שהייתם בטוחים ששום דבר רע לא יכול לקרות לכם? כך בדיוק הרגישו אנשי מואב. הם חיו בשקט ובשלווה, וחשבו שהם האנשים הכי גדולים וחשובים שיש. הגאווה שלהם הייתה כל כך מפורסמת, עד שהנביא מספר בשם שאר העמים בעולם שכולם אומרים שָׁמַעְנוּ על ההתנשאות העצומה של מואב.
הגאווה הזו היא בדיוק מה שהכשיל אותם. כשהתקרבה סכנה, במקום לברוח למקום בטוח במדבר, הם נשארו במקומם. מרוב שהם היו גאים בעצמם, הם חיו באשליה שאף אויב לא יוכל לנצח אותם לעולם. כדי להראות עד כמה ההתנשאות שלהם הייתה גדולה, הנביא משתמש בהרבה מילים שונות שכולן מתארות גאווה. הוא מזכיר את גָּבְהוֹ, ואת וּגְאוֹנוֹ, את וְגַאֲוָתוֹ וגם את וְרֻם לִבּוֹ. כל המילים האלו מופיעות יחד כדי להדגיש עד כמה הלב שלהם היה מלא בגאווה עיוורת ובהרגשה שהם טובים וחזקים יותר מכולם.