קרה לכם פעם שנשבר לכם משהו, וכבר אי אפשר היה לתקן אותו בשום צורה? זה בדיוק מה שקרה למואב. העונש שלהם היה כל כך מוחלט וברור, שהאנשים שם לא בכו בשקט בתוך הבתים שלהם, אלא בכו על כל גגות מואב וברחובותיה. הם עמדו במקומות גלויים ופתוחים כדי שכולם יראו אותם, ובכל מקום נשמע בכי גדול. בגלל שהבכי הקיף את כולם נאמר כולה מספד, כלומר כולם התאבלו יחד.
הסיבה לעצב הגדול היא דברי ה׳ שאומר כי שברתי את מואב. ה׳ שבר את הארץ שלהם לרסיסים, ובגלל שמואב הייתה ארץ קטנה, היא כבר לעולם לא תוכל לחזור להיות מדינה של ממש. המצב שלהם הפך להיות ככלי אין חפץ בו. המילה חפץ פירושה צורך או שימוש, ומואב הפכה להיות ממש כמו כלי שבור שאין בו שום תועלת, ולכן פשוט זורקים ועוזבים אותו.