ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק י״ג

קרה לכם פעם שסמכתם על משהו שהיה נראה לכם חזק מאוד, אבל ברגע האמת גיליתם שהוא לא יכול לעזור לכם בכלל? זה בדיוק מה שעתיד לקרות לעם מואב. הם ירגישו אכזבה עמוקה ובושה, וּבֹשׁ, מהאליל שלהם שנקרא מִכְּמוֹשׁ. כשתבוא עליהם צרה, הם יראו שאין לו שום כוח להציל אותם. הנביא משווה את האכזבה שלהם למשהו שקרה בעבר לממלכת ישראל, כַּֽאֲשֶׁר־בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל. בעיר בית אל עמד פעם פסל של עגל מזהב שבני ישראל סמכו עליו. אבל כשהם נאלצו לעזוב את ארצם, הם הבינו שלעגל הזה אין שום כוח. גם מואב וגם ישראל סמכו על האלילים שיהיו ההגנה שלהם, מִבְטֶחָם, ובסוף התאכזבו מאוד. הנביא מזכיר את הטעות של ישראל כדי ללמד את המואבים עוד דבר חשוב: אם בעבר מואב הצליחו להציק לישראל, זה לא בגלל שהם היו צדיקים או בגלל שהאליל שלהם היה חזק. זה קרה רק בגלל שישראל חטאו וסמכו על העגל שבבית אל במקום לסמוך על ה'.