תארו לעצמכם שבניתם מבצר חזק וגבוה, והייתם בטוחים ששום דבר לא יכול להפיל אותו, אבל פתאום הוא קרס. כך בדיוק הרגיש העם שנקרא מואב. הנביא ירמיהו מעביר נבואה לְמוֹאָב, כלומר מסר שמדבר על מה שעומד לקרות לעם המואבי. הנבואה נפתחת בכך שהיא מזכירה את ה׳ כאלוהי ישראל. למה דווקא כך? מפני שהמלחמה של מואב לא הייתה רגילה. בניגוד לעמים אחרים שנלחמו רק כדי לקחת כסף וזהב, המואבים רצו לפגוע בעם ישראל וזלזלו בתורה של ה׳. לכן ה׳ מגיע כדי להגן על עמו.
הנביא מתחיל את דבריו במילה הוֹי, שהיא קריאה של צער ויללה, ומזכיר את הערים החשובות של מואב שייפלו: נְבוֹ, קִרְיָתַיִם והעיר הַמִּשְׂגָּב. העיר קִרְיָתַיִם נקראה כך כנראה בגלל שני מגדלים גדולים שהיו בה. היא הייתה עיר כל כך חזקה, שהתושבים שלה לא פחדו מאף אויב. אבל כשהיא נפלה, העיר הֹבִישָׁה, כלומר היא הרגישה בושה ואכזבה גדולה על כך שהביטחון שלה נשבר. גם העיר הַמִּשְׂגָּב הייתה מקום גבוה ומוגן מאוד ששימש כמקום מסתור בטוח. כשהעיר המוגנת הזו נפלה, התחושה הייתה וָחָתָּה, מילה שמתארת פחד גדול, שבר עמוק והרס של כל תחושת הביטחון שהייתה להם.