ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שהייתם ממש גאים במשהו שבניתם, ופתאום הכול קרס? זה בדיוק מה שקרה לעם מואב. פעם הם היו אומה גאה מאוד עם ערים מפוארות, אבל כעת אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב. כל השבח והגאווה שלהם ייעלמו לגמרי, כי האויבים כבשו והרסו את הערים שלהם. האויבים התאספו בעיר שנקראת חֶשְׁבּוֹן, ויש כאן משחק מילים מעניין: בעיר חשבון, האויבים חָשְׁבוּ ותכננו תוכנית רעה. הם אמרו לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי, כלומר, בואו נהרוס את מואב כך שהיא כבר לא תהיה אומה. תושבי מואב ניסו לברוח לקצה המדינה, אל עיר בשם מַדְמֵן, וקיוו למצוא שם מקום בטוח להסתתר בו. אבל גם כאן יש משחק מילים, ולעיר הזו נאמר תִּדֹּמִּי, מילה שמשמעותה חורבן והרס. הנבואה מגלה שגם שם הם לא ימצאו הצלה, כי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב. האויבים ימשיכו לרדוף אחרי התושבים הבורחים לכל מקום שאליו ינסו להגיע, ולא יניחו להם.