תהלים, פרק ק״ז, פסוק י״ט

קרה לכם פעם שהייתם בצרה גדולה, ואף אחד בעולם לא הצליח לעזור לכם? גם לא האנשים הכי חכמים או המומחים הכי גדולים? לפעמים בני אדם נמצאים במצב קשה מאוד, כמו חולים ששום רופא לא מצליח לרפא, או אנשים שהלכו לאיבוד ואין מי שידריך אותם. ברגעים כאלה, כשהחכמה של בני האדם נגמרת, נשארת רק תקווה אחת, והיא לפנות ישירות אל ה'. כשהאנשים האלו מבינים זאת, הם פונים אל ה' וכתוב שהם וַיִּזְעֲקוּ. הזעקה הזו היא לא סתם צעקה של כאב או בקשת עזרה רגילה, אלא היא תהליך פנימי ועמוק של חזרה בתשובה. הם חושבים על המעשים שלהם, מתחרטים ומבקשים לתקן. ה' מקשיב לתפילה הכנה הזו. המילה מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם מתארת בעצם את המעשים הלא טובים שהם עשו, שהם אלו שגרמו להם להגיע למצב כל כך קשה. התורה משתמשת דווקא במילה יוֹשִׁיעֵם ולא במילים רגילות כמו "יציל אותם", כדי ללמד אותנו שהם היו כל כך שקועים בטעויות שלהם, עד שהם היו זקוקים לישועה של ממש, הצלה גדולה מידו של ה'. בזכות התפילה והחזרה בתשובה, ה' מעניק להם מתנה כפולה ומיוחדת: הוא גם נותן להם רפואה שלמה לגוף שלהם, וגם מציל ומרפא את הנפש שלהם.