קרה לכם פעם שהייתם בנסיעה ארוכה מאוד למקום רחוק, והרגשתם כמה נעים ומרגיע לחזור סוף סוף הביתה בשלום? פעם, לפני המון שנים, לנסוע ממקום למקום היה דבר מסוכן וקשה. סוחרים ואנשים אחרים היו נודדים בדרכים ארוכות ובמדבריות כדי להגיע לארצות אחרות. ה' שומר על האנשים האלה ומחזיר אותם לביתם בבטחה. לכן כתוב וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם, כלומר ה' אוסף את האנשים שהתרחקו ומביא אותם למקום בטוח. האיסוף הזה גם מזכיר לנו את הנס הגדול של יציאת מצרים, כשה' אסף את כל עם ישראל ממצרים הענקית כדי להוציא אותנו משם יחד אל החופש.
כדי להראות מאיפה מגיעים כל האנשים, מתוארים הכיוונים השונים. הם באים מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, שזה אומר מכל קצות העולם שבו גרים בני אדם, וגם מִצָּפוֹן, כי באזור הזה היו גרים רוב האנשים. אולי שמתם לב שכיוון דרום בכלל לא מוזכר כאן. הסיבה היא שבאותה תקופה הדרום נחשב לאזור שומם עם שמש יוקדת וחום כבד, ולכן אנשים לא יכלו לגור או לנסוע שם. במקום כיוון דרום, מופיעה המילה וּמִיָּם. הכוונה היא שה' שומר גם על האנשים שחוצים את הים באוניות או חוזרים מאיים רחוקים, ודואג שיגיעו בשלום אל החוף.