שמתם לב פעם שבזמן סופה חזקה בחוץ, יש ענפים שנשברים מיד, ויש כאלה שרק מתכופפים ברוח ונשארים שלמים? בזמן מכת הברד, פרעה מסתכל על השדות של מצרים ורואה משהו דומה. הוא שם לב שחלק מהצמחים נהרסו לגמרי, אבל צמחים אחרים שרדו. המראה הזה גורם לפרעה להמשיך להתעקש ולא לפחד מה׳. הוא חושב לעצמו שזו לא באמת מכה מהשמיים, אלא סתם מזג אוויר סוער וטבעי, שפשוט שבר את הצמחים הקשים והשאיר את הצמחים הרכים.
התורה מסבירה לנו בדיוק אילו צמחים נפגעו. המילה נֻכָּתָה פירושה שהתבואה הוכתה ונשברה מעוצמת הברד. זה קרה לפשתה ולשעורה, כי הן כבר היו בשלב מתקדם של גדילה. המילה אָבִיב לא מתארת כאן את עונת השנה שאנחנו מכירים, אלא שלב שבו השעורה כבר הבשילה והפכה לקשה. באותו אופן, המילה גִּבְעֹל מתארת את הפשתה שכבר צמחה ויצרה לעצמה גבעולים יציבים ונוקשים. דווקא בגלל שהצמחים האלה היו קשים ובוגרים, הברד החזק ריסק אותם בקלות.
משה עומד מול פרעה ומסביר לו שהוא עושה טעות גדולה. הצמחים הרכים לא שרדו בגלל חולשה של ה׳, אלא להפך, הם נשארו שלמים בכוונה. ה׳ שמר אותם כדי שיהיה מה שיושמד במכה הבאה שתגיע, מכת הארבה, אם פרעה ימשיך בסירוב שלו.