יצא לכם פעם לנסות לזרוק חופן של אפר או חול דק באוויר? בדרך כלל הרוח מיד מפזרת אותו לכל עבר, והוא ממש לא עף גבוה. עכשיו אנחנו מגיעים לשלב חדש ומפתיע במצרים, למכה שמגיעה בלי שום אזהרה מראש. ה' מבקש ממשה ואהרן לעבוד יחד ולעשות משהו מיוחד.
הם צריכים לקחת פִּיחַ כִּבְשָׁן, שזה בעצם אפר דק שנשאר בתוך תנור גדול. למה ה' בחר דווקא באפר של תנור? כי בתנורים האלה בדיוק בני ישראל עבדו כל כך קשה כדי לשרוף ולהכין לבנים. האפר הזה מזכיר את הסבל והעבודה הקשה שלהם, ועכשיו הוא זה שיהפוך למכה שתפגע במצרים שהעבידו אותם.
ה' אומר להם לקחת מְלֹא חָפְנֵיכֶם, כלומר למלא את שתי הידיים שלהם באפר. שניהם אוספים את האפר, ואז אהרן מעביר את מה שאסף לתוך הידיים של משה. כאן קרה נס פלאי: יד אחת של משה הצליחה להחזיק כמות ענקית של אפר, גם את מה שהוא אסף וגם את מה שאהרן אסף.
אחר כך כתוב וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה. משה זורק את כל האפר הזה חזק למעלה, הַשָּׁמַיְמָה. וכאן קרה עוד נס: במקום שהאפר הקל יעוף ברוח ויתפזר, הוא עלה ישר למעלה. הנס הגדול באמת היה שהכמות הקטנה הזו של האפר התפשטה וכיסתה את כל ארץ מצרים הגדולה.
כל הפעולה הזו נעשתה לְעֵינֵי פַרְעֹה, ממש מולו. ה' רצה שפרעה יראה ויבין שזו לא סתם תופעת טבע או אוויר מלוכלך, אלא מכה שמגיעה ישירות מה'. אנחנו לומדים מכאן משהו חשוב: משה ואהרן עשו את הפעולה הקטנה שלהם, אספו וזרקו, וה' הוא זה שהשלים את הפעולה והפך אותה לנס עצום.