תארו לעצמכם מה קורה לאבא שמקבל את הבשורה העצובה מכל על הבן האהוב שלו. כשיעקב שומע שיוסף איננו, עולמו פשוט קורס. מתוך הכאב העצום, יעקב קורע את שמלותיו. לא מדובר סתם בבגדים רגילים, אלא בבגדים המכובדים ביותר שלו, והוא קורע אותם עד שעורו נחשף. לאחר מכן, הוא לוקח שק, שהוא בד עבה, קשה ושורט שעשוי משיער של עזים, ושם אותו במתניו ממש מתחת לבגדים, ישירות על הגוף. הבד השורט נועד להזכיר ליעקב בכל רגע את הכאב ולמנוע ממנו לשמוח, וגם כי הוא הרגיש אשמה על כך ששלח את יוסף לבדו למקום מסוכן.
הצער של יעקב כל כך גדול, כי שנים עשר הבנים שלו הם לא רק משפחה רגילה, אלא הבסיס הרוחני של כל העולם. לאבד בן אחד זה כמו להרגיש שהעולם כולו נשבר. יעקב מתאבל על יוסף ימים רבים. לא מדובר בכמה ימים או שבועות, אלא בתקופה ארוכה של עשרים ושתיים שנה. המספר הזה אינו מקרי. ה' נתן ליעקב עונש מדויק, כי יעקב בעצמו נעדר מהבית של ההורים שלו ולא קיים את מצוות כיבוד הורים במשך עשרים ושתיים שנה כשהלך ללבן. יש כאן משהו עצוב מאוד: כשיעקב עבד אצל לבן, אותן עשרים ושתיים שנה עברו לו ממש מהר מתוך אהבה, אבל עכשיו, שנות הצער האלו הרגישו לו ארוכות, כבדות וקשות מנשוא.