תארו לעצמכם שקיבלתם שקית ענקית ומלאה בכל הממתקים שאתם הכי אוהבים. כשרואים כל כך הרבה שפע, לפעמים מתחשק לזלול הכול מיד וקשה לחשוב על המחר. יוסף ידע שזה בדיוק מה שעלול לקרות במצרים. ה' עמד להביא שבע שנים של שפע עצום, ויוסף הבין שאם האנשים יראו כל כך הרבה אוכל, הם עלולים להתעצל, להפסיק לעבוד בשדות ולבזבז את התבואה במקום לשמור אותה.
כדי להציל את המדינה מהרעב שיתחיל אחר כך, יוסף מציע תוכנית חכמה. הוא אומר למלך: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים, כלומר, עליך למנות מנהלים שיארגנו את כל העם ויאספו את האוכל בצורה מסודרת תחת הנהגה אחת. יוסף גם מוסיף את המילה וְחִמֵּשׁ. מה הכוונה במילה הזו? היא מגיעה מהמילה "חומש", שזה אומר חלק אחד מתוך חמישה. יוסף מציע לאסוף חמישית מכל התבואה של האזרחים במהלך השנים הטובות ולשמור אותה במחסנים.
כדי שהעם יסכים לתת את האוכל שלו בשמחה ובהבנה שזה לטובת כולם, יוסף מציע שפרעה ייתן דוגמה אישית. אם המלך יהיה הראשון שנותן מהתבואה שלו, כולם יראו אותו ויעשו כמוהו מרצון. כך, בזכות עבודה משותפת, סדר וחיסכון, יהיה למצרים מספיק אוכל כדי לשרוד את שנות הרעב הקשות.