תארו לעצמכם שאתם צריכים לאסוף ולשמור אוכל עבור מדינה שלמה למשך שבע שנים ארוכות, איך הייתם עושים את זה? יוסף מציע לפרעה תוכנית פעולה חכמה ומסודרת לקראת שנות הרעב. הוא אומר שצריך לאסוף כמות עצומה של מזון. כאשר הוא אומר אֹכֶל, הוא מתכוון לכל סוגי המזון, כמו פירות וירקות, אך כאשר הוא משתמש במילה בָר, הוא מתכוון במיוחד לתבואה נקייה ויבשה שאפשר לשמור להרבה זמן בלי שתתקלקל.
יוסף מחלק את העבודה לשני שלבים: קודם כל וְיִקְבְּצוּ, כלומר יאספו את התבואה מהשדות, ולאחר מכן וְיִצְבְּרוּ, שזה אומר לאגור את התבואה לערימות גדולות בתוך מחסנים. כל המבצע הענק הזה צריך להיות תַּחַת יַד־פַּרְעֹה, כלומר תחת האחריות והפיקוח הישיר של המלך.
במקום להעביר את כל המזון לעיר הבירה, יוסף מציע להשאיר את האֹכֶל בֶּעָרִים. כל עיר תשמור את התבואה שגדלה קרוב אליה. הרעיון הזה חכם מאוד, כי כך לא צריך לסחוב את התבואה למרחקים, וגם התושבים נשארים רגועים כשהם רואים שהאוכל שלהם נשאר קרוב לבית.
בסוף התהליך, יוסף אומר וְשָׁמָרוּ. המילה הזו אומרת שצריך גם להציב שומרים שיגנו על האוכל מפני גנבים, וגם לשמור עליו מבחינה פיזית שלא יירקב. מכיוון שהאוויר במצרים היה לח, הם היו צריכים לשמור את התבואה במבנים מתחת לאדמה ולערבב אותה עם עפר כדי שתישאר טרייה לאורך כל שבע השנים.