תארו לעצמכם שאתם יודעים שעומדת להגיע תקופה ארוכה שבה לא יצמח שום יבול בשדות. איך תדאגו שלכולם יהיה מה לאכול? יוסף מסיים להסביר לפרעה את התוכנית שלו להצלת הממלכה ושם דגש על הָאֹכֶל. הכוונה שלו היא לא לקחת את כל התבואה שתגדל במצרים, אלא רק חלק מסוים שאותו יאספו וישמרו בצד. הרי אם ייקחו מהאנשים את הכל, לא יישאר להם מה לאכול בשנים הטובות.
יוסף מסביר שהאוכל הזה יהיה לְפִקָּדוֹן. כלומר, המזון יישמר ממש כמו אוצר יקר של כסף וזהב ששומרים היטב לעת צרה, ואסור לאף אחד לגעת בו או להשתמש בו למטרה אחרת. האוצר הזה נשמר לָאָרֶץ, והכוונה היא לא לאדמה עצמה, אלא לאנשים שגרים בה. לכן שומרים את האוכל בתוך הערים, כדי שקודם כל לכל עיר יהיה מספיק אוכל לתושבים שלה, ורק אם יישאר עודף, ימכרו אותו לארצות אחרות.
בזכות התוכנית החכמה הזו מובטח שוְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב, כלומר האנשים יצליחו לשרוד את שנות הרעב הקשות. זה בדיוק כמו בחלום של פרעה: כשם שהפרות הרזות נשארו בחיים אחרי שאכלו את הפרות השמנות, כך גם תושבי מצרים יישארו בחיים, ובסופו של דבר מאגרי המזון האלה יצילו את העולם כולו.