ישעיהו, פרק י׳, פסוק י״א

סנחריב מלך אשור מתפאר ביהירות לקראת התקפתו על ירושלים, ומשתמש בניצחונו על שומרון כהוכחה לכך שיצליח לכבוש גם אותה. הוא דוחה מראש את הטענה שה' יציל את העיר, מתעלם לחלוטין מקיומו, ומכריז כי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן ולפסילים שלה, אותם שיבר ולקח עמו, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלַ͏ִם. סנחריב מתייחס לתושבי ירושלים כעובדי עבודה זרה, והשימוש בשני מונחים שונים לתיאור הפסילים משמש הן לגיוון לשוני והן להבחנה מהותית. את אלוהי שומרון הוא מכנה וְלֶאֱלִילֶיהָ, לשון ריקנות ואפסות, משום שכבר כבש אותם ונוכח בחוסר כוחם, בעוד שאת פסילי ירושלים שטרם כבש הוא מכנה וְלַעֲצַבֶּיהָ, רק על שם עשייתם וצורתם הפיזית.