יצא לכם פעם לבנות ארמון מפואר מקוביות, ולראות אותו נופל ומתפרק לכל עבר? זה יכול להיות קצת עצוב. פעם, כשעם ישראל יצא לגלות, הוא היה דומה לבניין כזה שהתפרק והאבנים שלו התפזרו. אבל ה׳ מבטיח לנו הבטחה נפלאה: עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית. למה יש כאן כפילות של מילים? מפני שבעבר נבנו שני בתי מקדש על ידי בני אדם, ולכן הם היו זמניים ונחרבו. לעומת זאת, לעתיד לבוא ה׳ בעצמו יבנה את הבית השלישי, ולכן הוא יישאר בנוי וחזק לתמיד.
ה׳ קורא לעם ישראל בשם חיבה, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, כדי להראות כמה אנחנו אהובים ויקרים לו, ממש כמו כלה שאהובה על החתן שלה, ומבטיח שאף עם זר לא ישלוט בנו יותר. מרוב שמחה על הנסים הגדולים והטוב שיגיע, נחגוג יחד ממש כפי שחגגו פעם אחרי קריעת ים סוף. הנביא אומר עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. המילה תַּעְדִּי פירושה תתקשטי, כלומר עם ישראל יתקשט וייפה את כלי הנגינה שלו. אנחנו ננגן בעזרת תֻפַּיִךְ, שהם תופים קטנים ומיוחדים שנועדו לעורר את השמחה, ונצא בִּמְחוֹל, שהוא ריקוד של חגיגה. תהיה זו שמחה גדולה של עם שחוזר לארצו ונוטע את כרמיו בביטחון ובאהבה.