ויקרא, פרק י״ג, פסוק י״א

הופעת בשר בריא בתוך נגע שגודלו המינימלי הוא כשטח מטבע אינה סימן להחלמה, אלא מעידה כי זו צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ, כלומר מחלה ישנה וקדמונית שהתחזקה. מכיוון שהטבע הגופני נחלש ואינו מצליח לדחות את הזיהום במלואו, הבשר נראה בריא כלפי חוץ אך מסתיר תחתיו מוגלה, ולכן הוא מטמא בכל מקרה, בין אם קדם לנגע ובין אם הופיע אחריו. בעקבות זאת הפסוק מצווה וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן, כלומר על הכהן להכריז על האדם נושא הנגע כטמא מוחלט. מאחר שהאדם כבר הוחלט לטומאה, הכתוב קובע כי הכהן לֹא יַסְגִּרֶנּוּ, שכן אין מטילים ימי הסגר על מי שכבר נקבע כִּי טָמֵא הוּא, גם אם יופיע בו נגע חדש המחייב זאת.