ויקרא, פרק י״ג, פסוק י׳

במהלך האבחון בוחן וְרָאָה הַכֹּהֵן התפתחות פתאומית, וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר, שהיא כתם לבן ומוגבה. הנגע מטמא אם מופיע בו אחד משני תסמינים, כאשר צירופם בפסוק נועד רק ללמד שהנגע חייב להיות בשטח מינימלי המסוגל להכיל את שניהם יחד. התסמין הראשון הוא כאשר השאת עצמה, וְהִיא, הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן, כלומר גרמה לפחות לשתי שערות טבעיות להלבין משורשן. התסמין החלופי הוא וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת, צמיחת רקמת בשר אדומה ומרגישה, או לחלופין בשר חולה וספוגי. בשר זה חייב להיות מוקף מכל עבריו בנגע הלבן, מה שמוכיח כי אין זו החלמה טבעית מהשוליים אלא ריקבון עמוק הנדחף החוצה אל העור.