ויקרא, פרק י״ג, פסוק א׳

חוקי הצרעת אינם עוסקים במחלה רפואית אלא בתופעה רוחנית המזהירה מפני פגמים מוסריים, ולכן ההוראות אינן מופנות כרגיל אל כלל העם. במקום זאת, וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, שכן לכהנים ניתנה הסמכות הבלעדית לאבחן את הנגעים, להכריע בסכסוכים שגרמו להם ולאכוף את תהליך ההיטהרות גם בעל כורחו של האדם. הדיבור הופנה למשה כדי שיעביר את הדברים לאהרן, שניחן בתבונה הנדרשת למשימה מורכבת זו. מנגד, יש המסבירים כי שילובו של אהרן אינו נובע מתפקידו ההלכתי אלא מסמל את השלמת ההנהגה: משה מייצג את ההכרה העיונית של התורה, ואילו אהרן מופקד על החינוך המעשי של העם לשמירת קדושת הגוף וטהרתו.