ויקרא, פרק י״ג, פסוק ל״ג

כאשר נגע הצרעת אינו משתנה לאחר שבוע ההסגר הראשון, החשש להתפשטותו גובר ולכן מחויב האדם בפעולת גילוח מוחלטת, וְהִתְגַּלָּח, היכולה להיעשות על ידי כל אדם ובכל אמצעי ואף דוחה את איסור התגלחת של נזיר. עם זאת, התורה מצווה וְאֶת־הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ, כלומר חל איסור לגרד את העור הקירח כדי לא להעלים את שערות הטומאה, ויש להותיר שורת שיער דקה סמוך לנגע מכל עבריו. שערות אלו ישמשו כקו גבול ברור שיאפשר לבחון האם נשירת השיער התרחבה ופרצה אל האזור המגולח. לאחר מכן, וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת־הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית, שכן פרק זמן זה מהווה מחזור טבעי המאפשר לשינויים פיזיולוגיים להופיע, וכך יוכל הכהן להגיע להכרעה ברורה.