כאשר עורו של המצורע חוזר למראהו הטבעי והבריא והוא בָּשָׂר חַי, דווקא אז האדם יִטְמָא, שכן הדבר מעיד שטרם נרפא לחלוטין ממידותיו הרעות. הפועל הסביל הֵרָאוֹת מציין שהטומאה חלה גם בראשי איברים בולטים, בין אם משום שהאדם השמין וניתן לראות את הנגע בבת אחת, ובין אם משום שהבשר החי הופיע לאחר שהצרעת פשטה בכל גופו וטיהרה אותו. המילה בּוֹ ממעטת אזורים שאינם נידונים בדיני צרעת רגילים, דוגמת הראש או מקום של כוויה שטרם החלימה. פתיחת הפסוק במילה וּבְיוֹם מדגישה שישנם זמנים שבהם הכהן נמנע מלבחון את הנגע, כמו בשבתות, ברגלים או בשבעת ימי המשתה של חתן, כדי שלא להכריז עליו כטמא ולהשבית את שמחתו.
ויקרא, פרק י״ג, פסוק י״ד
פרשת תזריע
וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.