ויקרא, פרק י״ג, פסוק מ׳

אובדן מלא של שיער הראש כתוצאה מנשירה טבעית או מגורם חיצוני, מצב המתואר במילים כי ימרט ראשו, אינו נחשב לנגע טומאה כשלעצמו. התורה נוקטת במילה ואיש משום שהתופעה שכיחה אצל גברים אף שהדין חל גם על נשים, ויש המסבירים כי הדבר נועד לרמז שדיני המצורע חלים רק על זכרים או כוללים גם את אזור הזקן. כאשר אדם מאבד את כל שיערו והופך להיות קרח הוא, התורה מכריזה עליו כי טהור הוא מטומאת הנתקים, ועור הקרקפת שלו מפסיק להידון כמקום שיער והופך לעור בשר רגיל. במצב זה הקרחת יכולה להיטמא שוב רק בסימנים של בשר חי והתרחבות הנגע, שכן בהיעדר שיער לא ייתכן שהאזור יידון לפי סימן של שיער לבן. במישור הרעיוני, נשירת השיער המסמל את מידת הדין והגאווה מותירה את האדם במצב של ענווה וחסד, וזהו טעם רוחני נוסף לטהרתו.