ויקרא, פרק י״ג, פסוק כ״ט

תורת הנגעים מבחינה בין מחלות עור רגילות לבין מחלות המופיעות באזורים שעירים, ומדגישה כי דינים אלו חלים על וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה במידה שווה, לרבות נשים המגדלות זקן ואנשים שמינם אינו מוגדר. הנָגַע הייחודי לאזורים אלו מתאפיין בנשירת שער היוצרת קרחת נקודתית, והשימוש במילה בּוֹ בלשון יחיד מצביע על התפתחות של נגע חדש בתוך שטח נגוע קיים. הכתוב מפריד בין נגע בְּרֹאשׁ לבין נגע בְזָקָן באמצעות המילה אוֹ, כדי ללמד ששני האזורים אינם מצטרפים יחד להשלמת הגודל המינימלי הנדרש לטומאה ואינם מתפשטים זה אל זה. מבחינה רוחנית, הפגיעה באזורים אלו משקפת פגם במחשבותיו של האדם או עונש על התנהגות של חנופה ושקר.